"ספרה של מרים בניון גולן הוא ספר ביכורים בשל מאוד, שאין בו כל חמיצות בוסרית. שיריה מלוטשים ומשוכללים ויש בהם עומק רגשי בלתי מצוי. בניון גולן, שאינה נרתעת מהתבוננות ברגעי הסבל האנושיים, בוחנת בעדינות גדולה את הקשר המורכב בין בני משפחה, הורים ואחים. ראוי לציון מיוחד שירה הנוקב על ליל הכלולות של סבתה, שהושאה לאיש כשהיתה בת 15, מתוך בדידות רגשית גדולה".
(מתוך נימוקי חברי ועדת פרס "טבע" לשירה ).
"בשירתה של בניון גולן יש רגישות לשונית ניכרת. שפתה הפואטית יונקת משלל הרבדים של העברית, כמו גם משכבות המעמקים של התרבות והמסורת היהודיות. לא בכדי לקוח המוטו של הספר ממדרש אותיות דרבי עקיבא. דומה כי השיר הפותח את הספר כולו לוכד במלותיו המועטות את הקו הפואטי הייחודי של בניון גולן, קו שיש בו מן הרליגיוזיות והטרנסצנדנטיות, מן האירוניה והכאב: 'אלא בשביל שירה/ נברא ונקרע/ ואני/ לילות וימים צרובים כבהונות בכפור/ זרוית חול ושרה בשביל לא לשמוע, לדבוק/ בשיגעון. אתה רואה מה זה/ מה רבו מעשיך/ נסים ממש
(מתוך נימוקי חברי ועדת פרס רחל נגב ).
